תאונות דרכים
אני חיים במציאות בה תאונות דרכים הינן עניין שבשגרה ועל כן קיימת חשיבות רבה לידיעה אודות הזכויות של כל נפגע ונפגע אם עברו תאונות דרכים שכאלה.
תביעות בנושא תאונות דרכים מוגשות כנגד חברת הביטוח המבטחת את הרכב בו נהג נפגע או שהיה נוסע ולא כנגד מי “שאשם” בתאונת הדרכים .
במידה הנזק נגרם לנפגע, שהינו בבחינת הולך רגל, תוגש התביעה כנגד חברת הביטוח של הרכב הפוגע ובמידה וזה איננו ידוע, אזי תוגש התביעה לחברת “קרנית” המפצה נפגעים במקרים דוגמת תאונות דרכים של “פגע וברח”.
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הינו חוק סוציאלי ומטרתו – לפצות כל מי שנפגע כתוצאה מתאונת דרכים שהיה מעורב בה רכב מנועי.
לצורך כך נקבע עקרון של “היעדר האשמה”, לפיו כל אדם שנפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצוי, ואין זה משנה אם היה אשם לקרות תאונת הדרכים אם לאו.
בצד עקרון “היעדר האשמה” נקבעו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מספר הגבלות באשר לשיעור הפיצוי, הן לגבי חישוב הפסדי ההשתכרות והן לגבי ראש הנזק של כאב וסבל (“עגמת נפש”).
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קבע עקרון נוסף וחשוב המכונה “ייחוד העילה”, כאשר כל אימת שמדובר בתאונות דרכים, חייבים הנפגעים להגיש את תביעתם עפ”י החוק.
בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ממנה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו אשר מעריך את נכותו של הנפגע ועל פי חוות הדעת יקבע שיעור הפיצוי לו זכאי הנפגע.
אם תאונת הדרכים הינה תאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי קבע לנפגע נכות כלשהי, נכות זו תשמש את בית המשפט לצורך קביעת הפיצוי לו זכאי הנפגע.
המושג או ההגדרה של תאונות דרכים , איננה פשוטה, מאחר וקיימים אירועים רבים ואחרים שעשויים להיכנס להגדרה של תאונת דרכים כגון: פגיעה במהלך עלייה לרכב או ירידה ממנו, נפילה באוטובוס, פגיעה בעת תיקון דרך, פגיעה עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב ועוד.
