לעיתים, תאונת עבודה מקימה אחריות כנגד מעביד או צדדים שלישיים וזאת בנוסף לפיצוי שיכול ויתקבל מהמוסד לביטוח לאומי ואז סלולה לנפגע הדרך לפנות בתביעה לבית המשפט.
בתי המשפט פסקו, כי מעביד חב חובת זהירות כלפי העובד. על המעביד מוטלות חובות שונות, שמטרתן לספק לעובד סביבת עבודה בטוחה ובכך למנוע התרחשות של תאונת עבודה. בין היתר, חייב המעביד לספק לעובד כלי עבודה בטוחים, הגנה מפני סכנות במקום העבודה, הדרכה נאותה, פיקוח ועוד.
כאשר עובד נפגע במסגרת תאונת עבודה, בוחן בית המשפט האם עמד המעביד בחובות המוטלות עליו. אם ימצא בית המשפט כי המעביד הפר איזו מן החובות המוטלות עליו, ובפרט אם חובות אלו נקבעו בחיקוק מסוים, יקבע בית המשפט כי המעביד התרשל כלפי העובד, ובמקרה כזה תקום לעובד זכאות לפיצוי מאת המעביד בגין תאונת עבודה.
כמובן, שלא כל נזק שנגרם במסגרת תאונת עבודה מקים וודאות מוחלטת לקבלת פיצוי ועל הנפגע להוכיח את רשלנות המעביד או הצד השלישי.
במידה והתאונה המדוברת הינה תאונת עבודה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, זכאי העובד – כאמור – לפיצוי חלקי מהמוסד לביטוח לאומי. במקרה כזה, ועל מנת למנוע “כפל פיצוי”, יקבע בית המשפט כי המעביד לשלם לעובד את יתרת הפיצוי שאינו משולם לעובד על ידי המוסד לביטוח לאומי, ובין השאר 25% מאובדן השכר, פיצוי בגין כאב וסבל, הוצאות עזרת צד שלישי ועוד.
אם המעביד ביטח עצמו ואת פעילותו, רשאי העובד לתבוע גם את חברת הביטוח שביטחה את המעביד. לפיכך, מומלץ בטרם הגשת התביעה כנגד המעביד, לברר עימו אם הוא מבוטח, למשל בפוליסת “חבות מעבידים”, מאחר שקל יותר לקבל את הפיצוי שייפסק מחברת הביטוח מאשר מהמעביד, אשר בדרך כלל חוסנו הכלכלי נמוך מזה של חברת הביטוח.
תאונת עבודה שנגרמה עקב רשלנותו של צד שלישי
ישנם מצבים בהם העובד עשוי להיפגע במסגרת תאונת עבודה אצל או על ידי צד שלישי, שאינו המעביד. דוגמה שכיחה של תאונת עבודה שכזו הינה במקרה בו העובד נשלח לבצע עבודה אצל לקוח של המעביד, ואצל אותו לקוח מתרחשת תאונה בגלל מעשה או מחדל של הלקוח. במקרה כזה יכול העובד, בנוסף לפניה למוסד לביטוח לאומי, להגיש תביעה נזיקית כנגד המעביד וכנגד הצד השלישי. במצב דברים זה עשוי העובד להיפרע אף יותר מנזקו ולקבל 125% מנזקו במקום 100% .
