טביעות
קיץ אחר קיץ אנו עדים לעשרות מקרי טביעה בחופי הים במדינת ישראל, כאשר רק בסוף השבוע האחרון הלכו לעולמם 5 בני אדם בטביעות שונות ברחבי הארץ.
ישנם מקרים בהם אדם נכנס אל הים ונסחף עם הגלים נלחם איתם עד אשר אופסים כוחותיו ויש מקרים רבים בהם האדם שמוצא מותו בטביעה הוא דווקא זה אשר נחלץ לעזרת אדם אחר השרוי אותה שעה במצוקה בתוך הים.
מדובר בנושא עצוב וכאוב כי עפ”י רוב, מקרי הטביעה מסתיימים במוות.
אזרחי מדינת ישראל הינם אזרחים המודעים לזכויותיהם ויודעים אף לעמוד על אותן הזכויות, אך לא כך כאשר מדובר בנושא חופי הרחצה במדינת ישראל.
במהלך עבודתי נתקלתי במקרי טביעה טרגיים רבים כאשר הניזוקים כלל לא היו מודעים לזכויותיהם ולחובות המדינה ועיריות, תוך שהם היו סבורים כי “הכל מן שמיים”.
הייתי צריך להסביר להם כי על המדינה והעיריות יש לעמוד בחוקים ותקנות שנקבעו בחוק בדבר אופן פעולתם בחופים וכי ביכולתם להשיג פיצוי בגין העוולה שנגרמה להם עקב הטביעה של יקיריהם.
תשומת ליבכם, למדינת ישראל ולעיריות המנהלים את החופים יש אחריות ישירה לשלום גופם של הרוחצים בים !!!
על המדינה ו/או העיריות חלים חובות שנקבעו בחוק כגון, חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ”ז – 1964, צו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה), תשכ”ו – 1965, צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), תשכ”ה – 1965, תקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על ידי רשויות מקומיות), תשכ”ה- 1965 .
בסוף השבוע האחרון נמסר מידע מהשירות המטאורולוגי שידע להעריך את גובה הגלים ומסוכנות הים. בשירות המטאורולוגי גם ניתן לדעת באילו אזורים בארץ מסתתרים מערבולות מסוכנות אז מדוע אם כן, הגורמים הרלבנטיים לא נערכו לסוף השבוע כפי שצריך ונכון היה להיערך ?
פיקוח הולם על תקינות ובטיחות הרחצה בחופים איננה פעולה הטומנת בחובה מאמץ מיוחד, במיוחד נוכח העובדה שפעולה זו מגינה על האינטרס הכי בסיסי, דהיינו, שלמות גופם ובטחון חייהם של הציבור.
אם כל אחד יחשוב על החופים המוסדרים בהם ביקר במדינת ישראל הוא יבחין לבטח כי אל מרבית החופים המוסדרים מגיעה תשתית תחבורתית מפותחת ובחוף עצמו ניתן להבחין בבתי עסק שונים הנותנים שירות לבאי החוף, במשך כל ימות השנה.
בעלי העסקים הממוקמים באזור זה מרווחים מהעובדה כי בית העסק מצוי בסמוך לחוף הרחצה ולים ומטבע הדברים הם משלמים, מיסים, ארנונה, מים וחשמל כמתחייב מהחזקת עסק חי ומצליח.
למרות היות החוף – יחידה עסקית לכל דבר, ניתן לומר כי החוף לא זכו ל”תמורה הולמת” מהמדינה ו/א והעירייה בתחום בטיחות הרחצה המים והרבה פעמים אין שום תרומה ממשית מצד הגורמים המוניציפאליים בניהול הסיכונים בחוף, מעבר לשירות מינימאלי של “שירותי מציל” הניתנים במשך שעות ספורות ביממה בימי הקיץ וזאת למרות הידע הרב הקיים בנושא בטיחות מים, הקובע בהכרח כי יש צורך בטיפול שונה בחופים.
מודעות הציבור לסכנות שברחצה בים איננה גבוהה, בייחוד לציבור המשויך לקבוצות סיכון (שאינן דוברות עברית) ולכן אין רק בשילוט מועט, לא יעיל ולא ברור לגרום לקהל שאינו מודע לסכנות ולמלכודות הטמונות במקום, לשנות את התנהגותו.
הגורמים הרלבנטיים יודעים ויכולים לדעת על סכנות האורבות לפתחם של המתרחצים ולא עושים די בכדי לפנות לציבור הרחב להזהירו מבעוד מועד. יתרה מכן, הגורמים הללו חייבים להשאיר “כוחות בשטח” ולמנוע פיזית את כניסת המתרחצים למים ומשלא עשו כן הם מפקירים את הציבור להציל את עצמם…
העדר אזהרה, מניה ושילוט מתאים באזור המסוכן
בצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), תשכ”ה- 1965(להלן – צו סדרים ואיסורים), שהוצא מכוח סעיף 4 לחוק ההסדרה, ובהתאם להוראת סעיף 5 לחוק ההסדרה, פירט שר הפנים את החובות המוטלות על רשות מקומית שבתחומה נמצא מקום-רחצה מוכרז. בגדר חובות אלה כלולות חובת הצבת תחנת הצלה, חובת סימון מקום הרחצה המוכרז וגבולותיו בשלטים גדולים, וחובת ציון קטעים אסורים בתוך מקום הרחצה המוכרז בשלטים.
העיריות והמדינה לא תמיד אוכפים בצורה נאותה את רמת ההסברה והשילוט בחופים.
הרבה פעמים אין בשילוט המונח בחוף או על קו המים (או בכל אמצעי בטיחות אחר) אזהרה מפני מערבולות מסוכנות, אזהרה מפני רחתה בשפות שאינן עברית או כל התייחסות למקרה של פעולות הצלה בהעדר מצילים –להבדיל למשל משילוט במעליות, שילוט במקרה של אש ושריפה (הקובע מפורשות כי יש להזעיק כוחות הצלה) וכדומה.
חוסר נוכחות של אנשי בטחון, פיקוח או הצלה
בנוסף להעדר פעילות מונעת פסיבית, כגון שילוט ו/או גידור המדינה ו/או העיריות לא דואגות לבצע פעולות אקטיביות, כגון הצבת פקחים או סדרנים, שימנעו בפועל מהרוחצים מלהיחשף לסכנות הטמונות ברחצה בים, במיוחד במקרים של מלכודות “מוות” ידועות מראש.
פעולות אקטיביות הינם פעולות סבירות ופשוטות שלא דורשות הערכות מסוכנת או מימון מיוחד ואף ניתן לדאוג כי פעולות אלה יממנו את עצמם, הן בדרך של “היטל” מהעסקים הסמוכים לחוף, שנהנים ומרווחים מהמבקרים בו.
בדרך דומה נקטה המדינה לאור ריבוי פיגועי הטרור, כאשר בעלי עסקים “אולצו” להעמיד שמירה בכניסה לכל בית העסק, דבר שמנע פגיעות רבות בנפש ורכוש וניתן לשיים זאת גם כאן.
העדר הסברה ציבורית
המדינה ו/או העיריות לא מבצעות פעולות רציניות בהשקעת משאבים ראויים להסברה וחינוך של האזרחים ו/או תושבי העיר והאנשים העובדים בחוף, על הצורך מלהיזהר ברחצה בים ובדבר האיסור לבצע פעולות הצלה ע”י מי שאינו מיומן לכך (לצורך ההשוואה ניתן לקחת כדוגמא את ההשקעה הרבה בהסברה וחינוך בתחום המלחמה בתאונות דרכים, זהירות בחשמל וכיוצ”ב).
ישראל ידועה בעובדה שהמסורת והתרבות היהודית נוהגת ודורשת “שלא תעמוד על דם רעך” “וכל ישראל ערבים זה לזה” וכמו כן כמדינה ים-תיכונית, אנו ידועים “בתרבות הפנאי החופי הרחצה”, אך אל לו לאדם שאינו מיומן בהצלה לנסות ולחלץ אדם אחר הטובע במים בים המסוכן. ניסיונות הצלה ע”י הדיוטות אסורה במדינות רבות בעולם וידיעה זו מועברת באופן קבוע לציבור הרחב, אך לא כך הדבר במדינת ישראל.
על כן אין כל ברירה על המדינה והעיריות ללמד, לחנך ולשטוף את מוח הציבור, בדבר הסכנות האורבות בים ובכך שיש להשאיר את מלאכת הצלת החיים ביד האמונים לכך וכך אולי יפחתו מקרי הטביעה.
עלות מול תועלת
בהשקעה מינימלית יכולה המדינה ו/או העיריות למנוע את התרחשותן של מקרי טביעה נוספים.
לצורך הדוגמא בעלות מינימאלית וזניחה ביותר, ניתן להציב בחופים המוכרזים, מערכת כריזה מוקלטת בשפה העברית, האנגלית, הערבית, רוסית ואמהרית, שתזהיר מכניסה לים בהעדר שירותי הצלה ותמנע מהדיוטות לבצע ניסיונות הצלת חיים בעצמם.
ניתן לבצע מסע פרסום רחב בכדי להסביר וללמד את הציבור על הים ועל הסכנות שאורבות בו .
וניתן להקים יחידה ארצית שתמנע כניסה של מתרחצים אל לב הים במועדים בהם הים מסוכן או להוסיף מצילים ובשעות פעילות של תחנות הצלה וליתן להם סמכויות אכיפה “משטרתיות” בחופים.
נראה לכם כי מדובר בתוספת תקציב חריגה ? אז דעו כי הפיצויים שנפסקים למשפחות הנספים בים יכולים להסתכם במיליונים רבים, כך שבמערכת השיקולים של איזון מול תועלת הצלת חיי אדם חשובה יותר ואף זולה יותר בסיכומו של דבר.
שמרו על עצמכם !
